גזר דין בתיק תפ"ח 1062-08

השופט י. צלקובניק:

הנאשם, יליד 1984, תושב ג'באליה בעזה, הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בחמישה מבין שישה אישומים שיוחסו לו, במכלול עבירות נגד הביטחון, במסגרת פעילותו כחבר בחוליה צבאית בארגון גדודי אלאקצא, שהוכרז כהתאחדות בלתי מותרת.

הנאשם זוכה מהעבירות שיוחסו לו במסגרת פרט האישום החמישי לכתב האישום. 

על פי הממצאים שנקבעו, ביחס לאישום הראשון, בשנת 2002, גוייס הנאשם לארגון, לאחר שעמד בקשר עם פעילים בארגון, וכן השתתף בהלוויות של "שאהידים" ובתהלוכות של הגדודים, כשהוא חמוש ברובה קלצ'ניקוב. הנאשם הורשע לפיכך, בעבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, לפי סעיף 85(1)(א) לתקנות ההגנה (שעת חירום)- 1945 (להלן:"תקנות ההגנה"); מגע עם סוכן חוץ, לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977,(להלן: "החוק"); עבירות נשק, (החזקת נשק ונשיאת נשק), לפי סעיף 144(א) ו- 144(ב) בהתאמה, לחוק. הנאשם זוכה מנשיאת נשק לצורך ביצוע שמירותנגד כוחות צה"ל, במסגרת פרט זה.

במועד לא ידוע, בשנים 2004- 2005, קשר הנאשם קשר עם חברי החוליה, להניח מטען חבלה שנועד לפגוע בחיילי צה"ל, במהלך פעילות הצבא בעזה. המטען, בלון גז במשקל של 40 ק"ג, הוטמן, תחילה, מתחת לכביש ראשי, מזרחית לג'בליה, וחובר אליו מנגנון הפעלה מרחוק, אולם בשל אי הגעת כוחות צה"ל למקום, הועבר המטען ממקומו, והוטמן על ידי הנאשם ושניים מחברי החוליה, מתחת לכביש אספלט אחר. במשך חודש ימים, בשעות הלילה, קיימו הנאשם וחבריו - חמושים ברובי קלצ'ניקוב (ואפודי מגן) - תצפיות על הכביש, כשידם על מתג ההפעלה של המטען, אולם משלא עברו חיילים במקום, פורק המטען והועבר מהמקום. לאחר פנייה אליו של בכיר בארגון, פעל הנאשם לאיתור מקום אחר להנחת המטען, שיאפשר פגיעה בחיילים, ובעקבות כך הוטמן מטען "משופר" - שעוצמתו הוכפלה ל- 80 ק"ג, הוסף לו חומר נפץ מסוג ט.נ.ט, וניתן היה להפעילו באמצעות פס דריכה - במקום החדש שאותר, באיזור משתלת ורדים. הנאשם לא היה מעורב בהנחת המטען, בשלב האחרון.

הנאשם הורשע בגין המעשים המתוארים, בעבירות של  קשירת קשר לביצוע מעשה פשע, לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק; ניסיון לרצח,לפי סעיף 305 (1) לחוק; עבירות בנשק (נשיאת נשק והחזקת נשק), לפי סעיף 144(ב) ו- (א) לחוק; פעילות בהתאחדות בלתי מותרת, לפי סעיף 85(1)(א) לתקנות; מסירת ידיעה לאוייב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, לפי סעיף 111 (חלופה שלישית) לחוק. הנאשם זוכה מעבירה של קשירת קשר למסירת ידיעה לאוייב, לפי סעיף 92 בצירוף סעיף 111 (חלופה שלישית) לחוק . (פרט אישום שני).

בתחילת שנת 2005 קשר הנאשם קשר עם אחרים, לשיגור טיל (שאורכו 90 ס"מ), לעבר תחומי ישראל. הנאשם ושני חברי חוליה נוספים העבירו את הטיל, שנמסר להם על ידי חברי הארגון, לפרדס המרוחק כשני ק"מ מישראל, ומשם שיגרו את הטיל, לאחר שהנאשם חיברו למנגנון השהיה בן 5 דקות, שאיפשר למפעילי הטיל להתרחק מהמקום. הטיל ששוגר החטיא את מטרתו ונפל בתחומי עזה (שם פגע בדיר וגרם להמתתם של מספר בני צאן).

הנאשם הורשע בגין האירועים הקשורים בירי הטיל, בעבירות של קשירת קשר לפשע,ניסיון לרצח, עבירות בנשק (נשיאת נשק והחזקת נשק), ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת.  ( אישום שלישי).

במועד לא ידוע בשנת 2005, רכש הנאשם מסוחר נשק, שני רובי קלצ'ניקוב, ולאחר מכן מכר את אחד הרובים לחבר אחר בחוליה, תמורת 1300 דינרים. בגין כך הורשע הנאשם בעבירות נשק(החזקת נשק) (נשיאת נשק) (סחר בנשק), בהתאמה, לפי סעיפים 144(א), 144 (ב) ו- 144(ב2) לחוק. ( פרט אישום רביעי).

במסגרת הכרעת הדין, נקבע, בנוסף, כי בשנת 2000, בעקבות פנייתו של פעיל בארגון החזית העממית הדמוקרטית, נסע הנאשם יחד עם שלושה פעילים נוספים, לפרדס באיזור ג'בליה, סמוך לגבול עם ישראל, שם צילם אותו פעיל, בסיס צבאי הסמוך לגבול, באמצעות מצלמה שהביא ברכבו, והבהיר לנאשם, כי הצילומים נועדים לצורך ביצוע פיגוע בבסיס, בין באמצעות ירי טילים, או בין בהכנסת מחבל מתאבד. אותו פעיל הסביר לנאשם כי לנוכחותו במקום קיימת חשיבות -  אם יתעורר חשד למעשיהם במקום -  נוכח מקום מגוריו של הנאשם באיזור, והיכרותו את השומרים במקום.

הנאשם, קטין בעת ביצוע מעשה זה, הופנה לקבלת תסקיר שירות המבחן. מהתסקיר עולה, כי נראה שדפוסי מחשבתו של הנאשם לא השתנו, נוכח אופן החינוך שקיבל, הרואה את "הכיבוש הישראלי ואת תושבי מדינת ישראל באור שלילי, תוך מתן לגיטימיות לפגיעה בהם", והתרשמות שירות המבחן הינה כי קיים "סיכון גבוה להישנות התנהגות דומה בעתיד". לאור דברים אלה, ולנוכח הרשעתו של הנאשם במכלול עבירות אחרות, הנוגעות למעשיו של הנאשם במהלך השנים, לאחר אירועי אישום זה, הרי שאין מנוס מהרשעתו של הנאשם גם בעבירה של מגע עם סוכן חוץ,לפי סעיף 114(א) לחוק, שיוחסה לו במסגרת פרט האישום השישי.

מתסקיר שירות מבחן עולה, כי הנאשם,כיום כבן 28, גדל במשפחה בת 16 נפשות, בה נשמעו "עמדות כנגד הכיבוש הישראלי ובעד הצורך לפגוע בתושבי מדינת ישראל".הנאשם הכחיש מעורבות בפעילות נגד ישראל, וטען כי מעשיו כוונו נגד החמאס, וכי השתייך לפת'ח; הוא מקבל על עצמו "אחריות מועטה" לביצוע העבירות, ונמצא כי הוא "נוקט בדפוס של טשטוש וערפול אירועי העבירה ומתקשה בשלב זה, להתייחס ברמה הערכית להתנהלותו באירועים אלה.. ו" להתחבר למשמעות של מעשיו ולתוצאות האפשריות של התנהלותו...תוך קושי לראות את הקורבנות הפוטנציאלים". שירות מבחן מסיק מדברי הנאשם, כי הרקע למעשים נובע גם ממצבה הכלכלי הקשה של משפחתו, אשר מסתייעת, לטענתו, בקצבה של ארגון הפת"ח, ומהלחץ שהופעל עליו על ידי שליחים של ארגוני טרור שונים שפעלו באזור מגוריו.

ב"כ המאשימה, עותרת להטלת עונש מאסר ממשי וממושך, בצד מאסר מותנה מרתיע, זאת, נוכח חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, תוך גרימת סיכון רב לחיי אדם. נטען, כי מסוכנותו הרבה של הנאשם נלמדת מהמוטיבציה וההתמדה שהפגין בהתנהגותו, תוך העלאת רף החומרה במעשים. הודגש, בנוסף, כי בתסקיר שירות מבחן, יש כדי לחזק את הרושם בדבר  המסוכנות הרבה והצורך להעביר מסר מרתיע.

ב"כ הנאשם, סבור כי ניתן להסתפק ברמת ענישה מתונה יחסית, המשתקפת מפסיקת בית המשפט הצבאי, שהוצגה בפנינו. נטען, כי יש להתחשב גם בכך שהנאשם זוכה מהאישום בפרט החמישי, וכי הנאשם ביצע את המעשה המפורט באישום השישי, בהיותו קטין. הודגש כי הוכח כי לנאשם "אין דם על הידיים". עוד נטען, כי הנאשם נעדר עבר פלילי, וכי מדובר במעשים שבוצעו לפני שנים לא מועטות, וכתב אישום הוגש בחודש אפריל 2008.

הנאשם אימץ את דברי הסנגור, וביקש להתחשב בו.

בית המשפט העליון עמד בשורה ארוכה של פסקי דין, על החומרה הנודעת לביצוע עבירות מסוג אלה בהן הורשע הנאשם, ועל הצורך לסיכולן באמצעות ענישה מחמירה ומרתיעה, נוכח המציאות הביטחונית הקשה בה מצויה מדינת ישראל. כך, למשל, נאמר בע"פ 9349/07 אסמעיל חאמד נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 23.6.2008):

" מדינת ישראל חבה חובה עליונה להגן על תושביה, ובכלל זה גם על חיילי צה"ל המופקדים על ביטחון המדינה. מעשי טרור המכוונים לפגוע בחיי ישראלים - חיילים או אזרחים - מחייבת ענישה מחמירה במיוחד, אשר תטמיע את מסר הגמול וההרתעה כלפי כל מי שמעורב בפעילות בלתי חוקית המסכנת חיים.... בסוג זה של עבירות הנסיבות האישיות של הנאשם מתגמדות במשקלן לנוכח חומרת המעשים והסיכונים הטמונים בהם, למען יידע כל גורם עויין למדינה ולתושביה כי הוא צפוי לעונש חמור ביותר אם יימצא מעורב בפעולות טרור שנועדו לפגוע בביטחון אזרחי ישראל, ולקטול חיים..."

(וראו בעניין זה, גם ע"פ 6807/09 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 15.3.2012); ע"פ 6005/10  פלוני נ. מ"י (ניתן ביום 7.3.2012);ע"פ 9198/09 ראג'י עבד רבו נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.4.2011); ע"פ 4720/09 שאדי סעיד נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 24.11.2010); ע"פ 9078/06 סמיר לחאם נ' מדינת ישראל(ניתן ביום 27.10.2008); ע"פ 7403/07 פאדי נג'אר נ' מדינת ישראל(ניתן ביום 30.3.2008); ע"פ 3289/05 באסל מחאג'נה נ' מדינת ישראל(ניתן ביום 10.10.2005)).

חומרת מעשיו של הנאשם ברורה. הנאשם הסלים פעולות הטרור בהן היה מעורב, ופעל, כמפורט בהכרעת הדין, במסגרת ארגון שמטרתו הנחושה הייתה לפגוע, ללא אבחנה, בישראליים, באשר הם. מעורבותו של הנאשם בהנחת מטען קטלני, בעל עוצמה רבה ביותר, וניסיונותיו החוזרים לאתר מקום בו הפיגוע המתוכנן יעלה יפה, תוך ידיעה על הכפלת גודלו של המטען, מלמדת על דבקות עיקשת במשימת הפגיעה בחיילים. ואולם, הנאשם נתן ידו גם לירי טיל לעבר ישראל, שברי כי הוא מכוון לפגיעה "עיוורת" גם באזרחים ורכוש, בבחינת "פשעי מלחמה", שאין בינם לבין טענה בדבר לחימה לגיטימית ולא כלום (ע"פ 9198/09 הנ"ל). עוד נציין, כי הגם שהנאשם החל פעילותו בהיותו נער, הרי שהפעילות נמשכה והקצינה, במשך מספר שנים, ולא ניתן לטעון כי הנאשם לא עמד על דעתו בעת ביצוע המעשים החמורים יותר.